זומו עכו - אורחן זיףזיף

יום לאחר הפתיחה ביקרתי ב זומו עכו - אורחן זיףזיף.

למי שלא מכיר, זומו הוא מוזיאון אמנות נייד, פרויקט ענק, שבדרך כלל מגיע לערים בפריפריה שאין בהן מוזיאונים לאמנות, ויוצר חיבורים בין האמנות למקום ובין האמנות לקהילה, בכל מיני דרכים חינוכיות ויצירתיות.

הפעם זומו התמקם בעכו כאורחן שמארח את תושבי העיר ואת התיירים מבחוץ. 1200 מ"ר של אמנות, כמעט 70 אמנים (כך ספרתי). מי שנכנס לתערוכה יכול להסתובב בין 50 חדרים שנראים כחדרי מלון, במסדרונות ובלובי שהיו שייכים פעם למבנה מכללה של משרד העבודה, הכל הפך לאורחן המציג תערוכה של אמנות עכשווית.

בכניסה לאורחן: וליד קשאש, הלוויתן, 2023

הרבה מהעבודות הן אינטראקטיביות, מעצם הכניסה לחדר, הצופה נכנס לתוך היצירה עצמה, לעתים גם מתבקש להיות צופה פעיל, לשבת בחול, להציץ פנימה לתוך עינית, לגעת, להתיישב או למלא טופס.

התערוכה שנקראת אורחן זיףזיף, מתייחסת להיסטוריה של השם, לקבוצת זיףזיף – קבוצה שהגיעה לעכו מברית המועצות ונקראה כך, הם היו קואופרטיב של תחבורה, ואכן התערוכה ממוקמת ליד התחנה המרכזית.

בתוך עשרות העבודות בתערוכה בלטו כמה נושאים: עכו עצמה, נושא התיירות, הביורוקרטיה, הגירה ועלייה, וכן התייחסות לחומר הגלם - החול.

אחת העבודות המתייחסת לחומר הגלם המקומי - החול, היא עבודת הפיסול-בנייה הקהילתית של ניתאי חלופ הבנויה לבני חול, אותן יצר בשיתוף עם בני נוער מקומיים.

ניתאי חלופ, אבן דרך, 2023, שולחן עץ, חול "זיףזיף" טיט דחוס ללבנים

גם עבודתה של שירן יצהרי ביציקת חול עושה חיבור בין נושא הבנייה והחול, יצהרי בנתה גרם מדרגות מחול בתוך שק חומרי בניין, גרןם המדרגות נראה עדין כעומד לקרוס חזרה לתוך החול, כמו ארמונות בחול שבונים ילדים על החוף.

שירן יצהרי, What Am I Missing, מיצב, יציקת חול, 2020

עבודתה של יצהרי מתכתבת עם עבודת וידאו של אלונה רודה. זוהי עבודת סימולציה דיגיטלית, המדמה מבנה מזבח שנמס ומתפורר לתוך המים, אך לא המזבח אמיתי, לא החול ולא הים.

תמונה מתוך עבודת הוידאו של אלונה רודה, מזבחי חול, 2023, CGI 4K

עבודת חול נוספת של דינה שנה, אינה מתייחסת לחול כחומר בנייה, שנהב יצרה מרחב חוף ים מואר באור ירח, בתוך חדר שניתן להיכנס לתוכו ולנוח על החול ולהאזין לרעש הים, יצירה של מרחב מנוחה אידאלי מדומה, כלוא בתוך חדר.

דינה שנהב, בין הים והירח, מיצב, 2023, חול ים, 2 הקרנות וידאו

בתערוכה הרבה עבודות וידאו, אהבתי במיוחד את עבודתה של דנה לוי, "שיעורי היסטוריה", המציגה שקופיות שאספה בשווקי פשפשים, הן מוצגות על מסך ובכל פעם מוארת קבוצה אחרת של שקופיות, אם מתבוננים בתשומת לב בהקשרים המוארים, אפשר להתחבר לסיפור ההגירה, שמופיע בהבזקים.

תמונה מתוך עבודת הוידאו של דנה לוי, שיעורי היסטוריה, 2022, 77 שקופיות פנס הקסם מודבקות על מסך 50 אינץ', וידאו 4:00 דקות בלופ

עבודה נוספת שנוגעת בנושא ההגירה והמעבר היא "סירה מס' 6" של סאהר מיעארי. הסירה מוצבת במרכז הלובי מקובעת לעמוד, סירת עץ שתחתיתה בטון כבד. זהו דגם של סירת דייג ששימשה את משפחתו כשחיו בעכו העתיקה, עד שפונו לכפר מכר בשנות ה-70. מיעארי, מחזיר את הסירה חזרה לעכו, היא כבר לא תשוט, ונראית יותר כאנדרטה, מאשר ככלי שיט שימושי. יותר מכל אפשר להרגיש דרכה את התקיעות, הכבדות וחוסר השייכות למקום.

סאהר מיעארי, סירה מס' 6, 2023, מיצב בטכניקה מעורבת

עבודת וידאו מעניינת נוספת היא של נבט יצחק "WarCraft", מיצב וידאו על שלושה מסכים המציגים שטיחי מלחמה, אלו שטיחים דיגיטליים שנראים כמו שטיחי תפילה מוסלמים, או שטיחים אפגניים. בתוך השטיחים נארגות סצנות מלחמה של טנקים ומסוקים מפציצים, הם מסתווים בתוך הדקורציה וצצים מתוכה, עבודה מהפנטת ומעוררת מחשבה.

תמונה מתוך עבודת הוידאו של נבט יצחק, WarCraft, מיצב וידאו בשלושה ערוצים, סאונד, 8 דקות, 2014

לא מעט עבודות בתערוכה מתייחסות לצד התיירותי של האורחן ושל העיר עכו, כמו עבודתו של אורי הולבן "הדיינר של ביינדר", שיצר מועדון שנראה לקוח משנות ה-50, אורות הניאון, הבר והמוסיקה. כשביקרתי בעבודה, זכיתי לראות שתי נשים שנסחפו עם המוסיקה ופצחו בריקוד סוער על הבמה.

אורי הולבן, הדיינר של ביינדר, 2023, מיצב בטכניקה מעורבת

גם עבודתו של ציקי אייזנברג, "טיול", מתייחסת להיבטים התיירותיים. אייזנברג יצר קיר גלויות, כמו אלה שהופיעו בעבר בחנויות תיירותיות. בכל הגלויות שלו מופיע פסל אייל על רקע נופים משתנים, אך ניתן לראות שלא באמת ביקר בהם, אלו זיכרונות טיול לא אמיתיים.

ציקי אייזנברג, טיול, 2019-2023, הדפות צבע על נייר ארכיבי מודבקות על משטחי PVC

מספר עבודות בתערוכה מתייחסות גם לעברו של המבנה כמכללה, ולמשרדים הקטנים ולביורוקרטיה שפעם היתה נחלתם. בעבודת המיצב של רועי כהן, "מיקומך בתור", כהן מקלקל את המשרד והופך את חפצי הרדי מייד שבו ללא שימושיים, מהעטים העקומים ועד השעון שמחוגיו צועדים בכיוון ההפוך.

רועי כהן, מיקומך בתור, 2023, מיצב, טכניקה מעורבת

במיצב של שחר סיון, "המשרד להשמה והסללה", אנחנו כמעט משחזרים את התחושה המתסכלת אל מול האטימות הבירוקרטית והמנוכרת כשעומדים , לצד: שם מלא, אנחנו מתבקשים לכתוב: שם חיבה, ובתחתית הטופס עלינו להקיף בעיגול את הפוביה שלנו, מתוך רשימת פוביות ארוכה.

שחר סיון, המשרד להשמה והסללה, 2023, מיצב בטכניקה מעורבת

שחר סיון, המשרד להשמה והסללה, 2023, מיצב בטכניקה מעורבת

עוד מספר עבודות שכל אחת שוכנת בחלל חדר משלה, כולן עוסקות בהיבטים שונים של הגירה.

שני מבטים על החדר של אולגה יגורוב ואולג קורצ'גין, זוג אמנים שהגיעו לעכו לפני שנתיים ומתעדים את עצמם ואת העיר ואת החוויות היומיומיות שלהם על כל חתיכת נייר שמוצאים, חדר מקסים שהוא מעיין יומן משותף מצוייר שלהם.

אולגה יגורוב ואולג קורצ'גין, 820 ימים בעכו, טכניקה מעורבת

אולגה יגורוב ואולג קורצ'גין, 820 ימים בעכו, טכניקה מעורבת

מישל בוגינסקי, עליית הנקניק, חלק ב', 2020, הדפס צבע בהזרקת דיו

ורה גייליס, 14 כוסות תה, 2023, סדרת תצלומים בהזרקת דיו

איתן ג'ורג' הורביץ, חדר מזוודות, 2023, מיצב בטכניקה מעורבת

מבט מציץ שלי לתוך עבודתו של רומן שמידט, היטמעות, 2023 צילום סטריאוסקופי

כאמור, התערוכה גדולה מאוד והתייחסתי רק לחלק מהעבודות שהתחברתי אליהן, ממליצה להגיע, אפשר ורצוי גם עם ילדים (יש הרבה הפעלות שמיועדות לילדים), כדאי להקדיש לתערוכה כשעה וחצי-שעתיים, זה תלוי כמובן בכם ובכמה תשתפו פעולה עם המיצבים האינטראקטיביים.

אני ממשיכה להביא לכם אמנות טובה מהארץ ומהעולם, כזאת שאני אוהבת, כזאת שמעוררת בי מחשבה וסקרנות.

אם אתם אמנים או אמניות או מכירים מישהו כזה מוזמנים ליצור קשר.

כל הפוסטים מופיעים גם בפייסבוק שלי מוזמנים לקרוא ולהנות.

*כל התצלומים בפוסט שלי

זומו פתוח, כל יום, עד ה-1 ביולי, הכניסה חופשית.

א'-ה' – מ-8:00-20:00

שישי, שבת וחג – מ-10:00-16:00

רחוב דרך הארבעה 34, יש חנייה גדולה בחינם ליד.