מילים מילים - תערוכת הדפס קבוצתית ב"מקום לשירה" - פוסט שלישי

בשבוע שעבר נפתחה תערוכת ההדפס הקבוצתית "מילים מילים" באוצרותי.

היתה פתיחה מרגשת באו המון אנשים, והיה כיף גדול.

התערוכה תינעל בסוף אפריל, מוזמנים ל"מקום לשירה", רח' סירקין 5, חיפה

כל העבודות בתערוכה עומדות למכירה, בואו לראות ולתמוך באמנות ישראלית!

התערוכה מציגה עבודות של 20 אמני ואמניות הדפס, מקהילת ההדפס הישראלית.

והיא עוסקת בקשרים השונים הנוצרים בין החזותי והמילולי, בין שירה, מילה וסיפור לדימוי ותמונה, ומזמנת מחשבה על הקשר המיוחד בין העולמות; עולם ההדפס ועולם הכתיבה.

תערוכה זו היא השלישית בסדרת תערוכות הדפס בחללים אלטרנטיביים, שנעשית בשיתוף קהילת ההדפס הישראלית.

מטרת הסדרה היא לחשוף כל פעם טפח מהנעשה בסצנת ההדפס המקומית, ולהנגיש אותה לקהל הרחב.

התערוכה הראשונה עסקה בסדרות של הדפסים, ונקראה: "מחוץ לסדרה" והוצגה בנביאים – בית ספר לאמנות, חיפה.

התערוכה השנייה עסקה בהדפסים מעולם הטבע, נקראה "דפוסי טבע", והוצגה בגלריה קיבוץ גלויות, חיפה.

בתערוכה "מילים מילים" נעשה חיבור בין האכסניה: "מקום לשירה", לבין נושא התערוכה: יצירות הדפס בעקבות טקסט.

עשרים אמנים קשרו, כל אחד על פי דרכו, בין יצירתם לבין השראות ממרחבי הפרוזה, השירה וכל מה שביניהם או לידם.

לעתים הטקסט הופך למרקם וצורה, ומילים, שירה וסיפור מקבלים דימויים בעולם החזותי. לעתים הדימוי הוא פרשנות חדשה של הטקסט, ולעתים סוגות האמנות מתאחדות וחוצות גבולות.

טכניקת ההדפס במקורה נועדה ליצור העתקים. האמנים מדפיסים ומשכפלים מאותה גלופה, ויוצרים שינויים בתהליך העבודה: שינוי בגוון הצבע, בוג הנייר וממדיו, באופן הנחת הצבע על הגלופה ועוד.

בתערוכה קשת רחבה של טכניקות הדפס: תחריט, תצריב, דפוס בלט, הדפס רשת, ציאנוטייפ ומונוטייפ.

תהליך העבודה על ההדפס הוא תהליך עקיף, האמנים יוצרים דימוי, ולאחר הנחת הנייר, מתקבל דימוי שהוא תמונת מראה. העבודה על ההדפס יוצרת מרחב פעולה שיש בו גם תכנון, וגם רגעים מפתיעים ופחות נשלטים.

כל האמנים המציגים בתערוכה משתייכים לקהילת ההדפס הישראלית: Print Makers of Israel, החוגגת שנתיים להקמתה.

זוהי קהילת הדפס גדולה המונה קרוב ל-1,000 אנשים חובבי ויוצרי הדפס. הקהילה היא קבוצה פעילה שנוצרה בפייסבוק ויצאה אל החיים שבחוץ, ומקיימת פעילויות מגוונות כמו סדנאות, ירידי מכירות, החלפת יצירות בין אמנים ותערוכות.

קצת לפני הפתיחה פרסמתי שני פוסטים על מספר אמנים בכל פעם, הנה השישה האחרונים:

עידו לשם

מציג את ההדפס "גדרות", המבוסס על טקסט מתוך "בשבח הדברים החולפים" של ישראל אלירז. לשם שוזר בין הגדר הסימבולית של סוכת המציל, לבין היכולת שלנו להתבונן בדברים שחומקים מתפיסתנו. "כָּל זֶה רָחוֹק מִלִּהְיוֹת עִנְיָן פָּשׁוּט./ הַכֹּל צֶבַע, הַכֹּל אָבָק, / הַכֹּל גְּדֵרוֹת." ישראל אלירז אמר פעם בראיון: "אני אוהב לקרוא מול קהל לפחות פעמיים שלוש, כי אי אפשר להבין שום שיר בקריאה ראשונה. גם שיר פשוט."[1] ההדפס הוא עוד קריאה ונדבך לשיר ופרשנות אישית נוספת לטקסט. עידו לשם, אמן הדפס חיפאי. שואב השראה מהאופן שבו החוויה הייחודית מושפעת מהמרחב היומיומי

[1] "אלא של חיבוק / ארז שחר משוחח עם ישראל אלירז" עמ' 69, צריף, כתב העת של תלמידי המסלול לכתיבה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, גיליון 1, קיץ 2014

עידו לשם, גדרות, הדפס לינולאום, 2023

טליה בן אבו

מציגה זוג הדפסי מונוטייפ שיצרה עבור כריכות הספרים: "דוקטור מריגולד" של צ'ארלס דיקנס ו"אהבה לכל החיים" של סרחיו ביסיו. בעבודות המונוטייפ היא עובדת בשכבות צבעוניות, שיחד יוצרות את הדימוי, צבע מונח על צבע, צורה על צורה. בהדפס עבור ספרו של דיקנס, המספר על סוחר נודד בחפצים משומשים, יצרה בן אבו סצנה רגישה במספר כתמים. שתי דמויות, הסוחר וילדה, רכונים מעל ספר, רק הכיפוף ותנועת הגוף מעידים על סקרנותם הרבה. סצנה אנושית פשוטה, הסוחר משתמש בכלי הסודי שלו, התקשורת בין בני האדם. בן אבו שואבת מתוך המסורת של ההדפס אך גם קוראת תיגר על שיטות ההדפס המסורתיות, היא עושה שימוש בהדפסים כחומר גלם לקולאז', חוקרת חומר, טכניקה ואת תהליך שבירת החוקים. טליה בן אבו היא ציירת ואמנית הדפס. בין השנים 2017-2021 עבדה בשיתוף עם הוצאת תשע נשמות בתור מאיירת לכריכות הספרים שלהם. היא חברה מייסדת בקואופרטיב 'הנביאים בית ספר לאמנות' שם היא גם מלמדת ציור והדפס.

טליה בן אבו, ללא כותרת (עבור כריכת הספר 'דוקטור מריגולד'/ צ'ארלס דיקנס), הדפס מונוטייפ, 2018

תמיר קהילה

מציג את הדפס המונוטייפ "העיר כבר נגמרה" על פי השיר: "פתחי לי את הדלת" של להקת "אחרית הימים" למילותיו של עמוס קינן. ההדפס מציג את הרגע החשוך בלילה אחרי חצות, העיר כבר ישנה, המנופים פסקו מעבודתם ואין איש בחוץ, כי אין לאן ללכת: "העיר כבר נגמרה / רק הבדידות נמשכת" תמיר קהילה הוא אמן הדפס, אדריכל ומתכנן ערים. בעבודותיו ניתן למצוא את אהבתו לטבע ולעיר, הוא יוצר בעקבות החיים בעיר: קצב, צבע, מבנים, צורה ולכלוך הם ההשראה, והוא מחפש את הקשר בין עולם התכנון לעולם היצירה, תוך מחקר תמידי של טכניקות וחומרים חדשים.

תמיר קהילה, העיר כבר נגמרה (על פי השיר: "פתחי לי את הדלת" של להקת "אחרית הימים"), מונוטייפ, 2022

שלו גיל

מציג את התחריט "מה עושות האיילות?" כמחווה לשיר הערש של לאה גולדברג. גיל יצר את ההדפס, כמחווה לרגל 50 שנים לפטירתה של לאה גולדברג. בתחריט האופקי והעדין נראות האיילות כמו בשיר, שולבות את רגליהן הקלות כשלצידן פזורות הגולות, בהן זכו במשחק מול הפילות הגדולות. יש בתחריט כמו בשיר, אווירה חלומית, משחקית ותיאטרלית. הדמויות נמצאות בקדמת במה, כשמאחור וילון בד גדול כמו מסך תיאטרון, מאחוריו מסתתרת הפילה שהפסידה במערכה. גיל הוא אמן ומאייר ועוסק רבות בפרשנות חזותית לטקסטים, ספרים ושירים.

שלו גיל, מה עושות האיילות, תחריט בשעווה קשה, 2020 - מחווה ל-50 שנים לפטירתה של לאה גולדברג

דנה ניצני

מציגה את הדפס הרשת "היית חי". החומר שלה הוא טקסט, הטקסט מתפרק לחלקיקי אותיות שמודפסות שוב ושוב והופכות לדפוס חוזר כחול עמוק, על הנייר. עבודת שכבות מורכבת, שכמו במעבדת חומרים יוצרת הדפס ייחודי, של הוספה והחסרה. העבודה "היית חי", היא תגובה לספרו של הדס עפרת "היית מת", המתאר תהליכי יצירה בחומר. ניצני היא מעצבת טקסטיל בהכשרתה שהתמחתה בהדפסה, יש בה אהבה גדולה לחומרים ולצבעים ובעיקר להדפס המשי הידני. היא מרגישה שליחות בשימור המלאכות המסורתיות של ההדפס, והקימה את סדנת ההדפס השיקומית של עמותת חירם בטבעון וכיום עובדת במוזיאוני חיפה ומרכזת ומפתחת את פעילות ההדפס במוזיאון הרמן שטרוק.

דנה ניצני, היית חי, הדפס רשת בשימוש צבעי ריאקטיב ודיסצ'ארג', 2010

יעל קוטלר קלדרון

מציגה תחריט מסדרת "אלגיה לרחוב דפנה". אֶלֵגְּיָה היא יצירה ספרותית, בדרך כלל שירה, המבטאת אבל וצער על מוות או חורבן. התחריט מתייחס לרחוב דפנה, רחוב קטן בתל אביב שעומד להימחק לטובת הקידמה ולהצמיח במקום עצים, שורת מגדלים. בסדרת תחריטים, המבוססת על רישום מהתבוננות, נותנת האמנית ביטוי לנוף ילדות העומד להיעלם בתנופת הרס ובנייה. אברהם בלבן, משורר, חוקר ספרות, ובעל הטור "רשימות תל אביביות" (עיתון "הארץ"), הוזמן ללוות את סדרת התחריטים במילים. קוטלר קלדרון, מתארת רמיזות לילדים ברחוב, בקווים עדינים ספורים, אנו רואים אופניים לצד המדרגות, ויכולים לדמיין ילדים מטפסים על עץ, משחקים בפתחי הבתים, ונטמעים בנוף. כמו בשיר המלווה את התחריט: "לאמן את עלי הצמרת / לנשוב כנוצות, / להיות ציפורים." התחריטים והשירים יצאו גם בספר אמן.

יעל קוטלר קלדרון, אלגיה לרחוב דפנה, תחריט ושיר מספר אמן של האמנית, בשיתוף המשורר אברהם בלבן, 2020